לילה לילה

LULLABY PROJECT הינו פרויקט ייחודי של הקרנגי הול (Carnegie Hall's Weill Music Institute) המופעל בעשור האחרון במגוון מוסדות ברחבי העולם, ומחבר הורים לאחר לידה עם מוזיקאים במטרה ליצור שיר ערש אישי עבור התינוק שלהם. 

הפרויקט תוכנן במקור לעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות במטרה לתמוך בבריאות האם, התפתחות הילד וחיזוק הקשר בין ההורים לבתם או בנם הפעוטים. האוכלוסיות אליהן כוון הפרויקט חוו לרוב טלטלה רגשית במסע להורות והרחבת המשפחה, ושלל מכשולים ואתגרים: פונדקאות, פערי שפה, לידה מוקדמת ופתאומית, הורות צעירה ועוד. המרחב היצירתי מאפשר להורים לעבד את החוויה המורכבת, לקיים שיח עם כאלו שעברו חוויה דומה ולתת ביטוי לאיחולי הטוב והתקווה, שלעיתים מתפספסים בשגרה יומיומית עם תינוק.

בהשראת הפרויקט הבינלאומי, הובא פרויקט יצירת שירי הערש האישיים לתל אביב-יפו, לראשונה במודל עירוני ובמטרה להגיע לקהל רחב. הפרויקט מפגיש בין מוזיקאים, מוזיקאיות וזוגות הורים לפעוטות (גיל לידה עד חצי שנה), לתהליך יצירה של שיר אישי לפני השינה - Lullaby - פרטי וייחודי להם. הפעילות מתבססת על מפגשים קבוצתיים אינטימיים בהשתתפות כחמישה זוגות הורים וחמישה יוצרים. כל מפגש נפתח בשיח משותף על מקומה של המוזיקה במשפחה והחיבור האישי של המשתתפים אליה. לאחר מכן, כל זוג הורים חובר למוזיקאי או מוזיקאית לעבודה פרטנית, המבוססת על משימת הכנה מוקדמת שבה ניסחו ההורים משפטים ואיחולים המאפיינים את ילדם. בתהליך משותף של כתיבה והלחנה, מותאמת יצירה אישית לאופייה של המשפחה, בתקווה ששיר הערש יחל מסורת משפחתית חדשה, ויעצים את הקשר של ההורים עם הרך הנולד תוך ביטוי הערכים והמסורת המשפחתית. בסיום תהליך היצירה מוקלט שיר הערש הייחודי, והמשפחות מקבלות איגרת עם הצעות מעשיות לשילובו ברגעי היומיום. כל זאת מתוך ההבנה כי בתקופה של עומס רגשי ושחיקה, נדרש מענה המאפשר להורים לעבד את חוויית ההורות. כך הופך השיר המשותף לעוגן רגשי ופרקטי המלווה את המשפחה בשגרה, מרגיע את התינוק ומחזק את תחושת המסוגלות והקשר ההורי.

בתחילת הדרך, הפרויקט הופעל כפיילוט מצומצם בשלושה מוקדים בלבד, במודל של סדרת מפגשים. הפיילוט התמקד באוכלוסיות יעד ספציפיות (להט"ב, משפחות לפגים, עולים) והוכיח את ההיתכנות האמנותית והרגשית של המהלך. עם זאת, נלמד כי מודל של סדרת מפגשים מקשה על הורים לתינוקות להתמיד מבחינה לוגיסטית, וכי נדרש מנגנון תפעולי יעיל יותר כדי להגיע למסה קריטית של תושבים ולייצר היתכנות עירונית רחבה.

תהליך הצמיחה וגיבוש מודל עירוני המתאים לפריסה רחבה כלל שינוי תפיסתי ומבני: המרה של תהליך מתמשך למפגש יצירה מרוכז וחווייתי בן כ-4.5 שעות. השינוי נבע מההבנה שכדי לייצר אימפקט רחב, יש להקל על הלוגיסטיקה ההורית ולבטל את הצורך בהגעה חוזרת. חלק מהמפגשים נקבעו לימי שישי בבוקר כדי לאפשר לשני ההורים להגיע (דבר שהעלה משמעותית את מעורבות האבות ואת החוויה הזוגית), וכללו כתיבה, הלחנה והקלטה ביום אחד מרוכז. בשלב זה הפרויקט התרחב ל-16 מרכזים קהילתיים ברחבי העיר - מצפון ועד דרום ויפו. במקביל, שונה מודל העבודה עם המוזיקאים: במקום גיוס חיצוני, המוזיקאים שהשתתפו בפיילוט הפכו ל"שגרירים" ומגייסים, כשהם מכשירים וחונכים מוזיקאים חדשים. כך נוצרה קהילה מקצועית לומדת של יוצרים מקומיים, המחויבת לערכי הפרויקט ומחזיקה את הידע הארגוני.

מבחינת קהלי יעד, השאיפה הייתה להגיע לאוכלוסיות מגוונות בדגש על דרום העיר והחברה הערבית ביפו. בפועל, זוהה פער בין הכוונה לתוצאה: בעוד שהמודל עבד מצוין עבור משפחות יחידניות, להט"ב ואוכלוסייה כללית, הגיוס בקרב אוכלוסיות מוחלשות והחברה הערבית נתקל בחסמים תרבותיים ופרקטיים. למרות המאמצים הממוקדים והפרסום הנרחב בערוצים הקהילתיים, ההיענות במוקדים אלו הייתה נמוכה יותר, מה שחידד את הצורך בשינוי גישה מול קהילות אלו ופנייה ישירה אליהן באמצעות שגרירים מקומיים.

יחידות עירוניות שותפות: מינהל קהילה, תרבות וספורט: אגף תרבות, מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, המרכז הגאה; הרשות לקליטת עלייה