לילה לילה

פרויקט חדשני שבמסגרתו יוצרות ויוצרים עצמאיים מתחום המוזיקה נפגשים עם משפחות לאחר לידה, במטרה לכתוב, להלחין ולהקליט יחד את שיר הערש האישי שלהן עבור הרך הנולד. התכנית החלה כפיילוט מצומצם, ולאור הצלחתו צמחה באופן משמעותי לפרויקט עירוני רחב היקף המגיע למשפחות רבות במגוון מרכזים קהילתיים ברחבי תל אביב-יפו. זוהי הפעם הראשונה והיחידה בעולם שבה הפרויקט הבינלאומי מיושם בקנה מידה עירוני.

LULLABY PROJECT הינו פרויקט ייחודי של הקרנגי הול (Carnegie Hall's Weill Music Institute) המופעל בעשור האחרון במגוון מוסדות ברחבי העולם, ומחבר הורים לאחר לידה עם מוזיקאים במטרה ליצור שיר ערש אישי עבור התינוק שלהם. 

הפרויקט תוכנן במקור לעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות במטרה לתמוך בבריאות האם, התפתחות הילד וחיזוק הקשר בין ההורים לבתם או בנם הפעוטים. האוכלוסיות אליהן כוון הפרויקט חוו לרוב טלטלה רגשית במסע להורות והרחבת המשפחה, ושלל מכשולים ואתגרים: פונדקאות, פערי שפה, לידה מוקדמת ופתאומית, הורות צעירה ועוד. המרחב היצירתי מאפשר להורים לעבד את החוויה המורכבת, לקיים שיח עם כאלו שעברו חוויה דומה ולתת ביטוי לאיחולי הטוב והתקווה, שלעיתים מתפספסים בשגרה יומיומית עם תינוק.

בהשראת הפרויקט הבינלאומי, הובא פרויקט יצירת שירי הערש האישיים לתל אביב-יפו, לראשונה במודל עירוני ובמטרה להגיע לקהל רחב. הפרויקט מפגיש בין מוזיקאים, מוזיקאיות וזוגות הורים לפעוטות (גיל לידה עד חצי שנה), לתהליך יצירה של שיר אישי לפני השינה - Lullaby - פרטי וייחודי להם. הפעילות מתבססת על מפגשים קבוצתיים אינטימיים בהשתתפות כחמישה זוגות הורים וחמישה יוצרים. כל מפגש נפתח בשיח משותף על מקומה של המוזיקה במשפחה והחיבור האישי של המשתתפים אליה. לאחר מכן, כל זוג הורים חובר למוזיקאי או מוזיקאית לעבודה פרטנית, המבוססת על משימת הכנה מוקדמת שבה ניסחו ההורים משפטים ואיחולים המאפיינים את ילדם. בתהליך משותף של כתיבה והלחנה, מותאמת יצירה אישית לאופייה של המשפחה, בתקווה ששיר הערש יחל מסורת משפחתית חדשה, ויעצים את הקשר של ההורים עם הרך הנולד תוך ביטוי הערכים והמסורת המשפחתית. בסיום תהליך היצירה מוקלט שיר הערש הייחודי, והמשפחות מקבלות איגרת עם הצעות מעשיות לשילובו ברגעי היומיום. כל זאת מתוך ההבנה כי בתקופה של עומס רגשי ושחיקה, נדרש מענה המאפשר להורים לעבד את חוויית ההורות. כך הופך השיר המשותף לעוגן רגשי ופרקטי המלווה את המשפחה בשגרה, מרגיע את התינוק ומחזק את תחושת המסוגלות והקשר ההורי.

בתחילת הדרך, הפרויקט הופעל כפיילוט מצומצם בשלושה מוקדים בלבד, במודל של סדרת מפגשים. הפיילוט התמקד באוכלוסיות יעד ספציפיות (להט"ב, משפחות לפגים, עולים) והוכיח את ההיתכנות האמנותית והרגשית של המהלך. עם זאת, נלמד כי מודל של סדרת מפגשים מקשה על הורים לתינוקות להתמיד מבחינה לוגיסטית, וכי נדרש מנגנון תפעולי יעיל יותר כדי להגיע למסה קריטית של תושבים ולייצר היתכנות עירונית רחבה.

תהליך הצמיחה וגיבוש מודל עירוני המתאים לפריסה רחבה כלל שינוי תפיסתי ומבני: המרה של תהליך מתמשך למפגש יצירה מרוכז וחווייתי בן כ-4.5 שעות. השינוי נבע מההבנה שכדי לייצר אימפקט רחב, יש להקל על הלוגיסטיקה ההורית ולבטל את הצורך בהגעה חוזרת. חלק מהמפגשים נקבעו לימי שישי בבוקר כדי לאפשר לשני ההורים להגיע (דבר שהעלה משמעותית את מעורבות האבות ואת החוויה הזוגית), וכללו כתיבה, הלחנה והקלטה ביום אחד מרוכז. בשלב זה הפרויקט התרחב ל-16 מרכזים קהילתיים ברחבי העיר - מצפון ועד דרום ויפו. במקביל, שונה מודל העבודה עם המוזיקאים: במקום גיוס חיצוני, המוזיקאים שהשתתפו בפיילוט הפכו ל"שגרירים" ומגייסים, כשהם מכשירים וחונכים מוזיקאים חדשים. כך נוצרה קהילה מקצועית לומדת של יוצרים מקומיים, המחויבת לערכי הפרויקט ומחזיקה את הידע הארגוני.

מבחינת קהלי יעד, השאיפה הייתה להגיע לאוכלוסיות מגוונות בדגש על דרום העיר והחברה הערבית ביפו. בפועל, זוהה פער בין הכוונה לתוצאה: בעוד שהמודל עבד מצוין עבור משפחות יחידניות, להט"ב ואוכלוסייה כללית, הגיוס בקרב אוכלוסיות מוחלשות והחברה הערבית נתקל בחסמים תרבותיים ופרקטיים. למרות המאמצים הממוקדים והפרסום הנרחב בערוצים הקהילתיים, ההיענות במוקדים אלו הייתה נמוכה יותר, מה שחידד את הצורך בשינוי גישה מול קהילות אלו ופנייה ישירה אליהן באמצעות שגרירים מקומיים.

יחידות עירוניות שותפות: מינהל קהילה, תרבות וספורט: אגף תרבות, מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, המרכז הגאה; הרשות לקליטת עלייה

מיקום

מרכזים קהילתיים ומרכזי תרבות ומוזיקה

משך פעילות

כ-4.5 שעות במפגש מרוכז

מספר משתתפים

5-6 זוגות הורים בכל קבוצה

מתאים לגילים

הורים לתינוקות (לידה עד שנה)

רכיבי עלות

*שכר מוזיקאים *ניהול והפקה *עריכה מוזיקלית והקלטות *כיבוד *שיווק

אימפקט

  • שביעות רצון ומשמעות: מעל ל-90% מהמשתתפים דיווחו על הנאה רבה מהתהליך ומהתוצר הסופי, וציינו את המפגש כנקודת אור משמעותית המאפשרת ביטוי רגשי בתקופה עמוסה.
  • שינוי דפוסי צריכה קהילתיים: כ-50% מהמשתתפים נכנסו למרכז הקהילתי לראשונה בחייהם בזכות הפרויקט. המהלך יצר "דלת כניסה" רכה ושירותית לממסד העירוני עבור הורים צעירים.
  • פיתוח הון אנושי מקצועי: גיבוש קהילה של 11 מוזיקאים המוכשרים לעבודה רגישה עם הורים. המוזיקאים דיווחו על תחושת שליחות וערך חברתי גבוה, מעבר לתעסוקה הכלכלית.
  • חיזוק התא המשפחתי: המשתתפים דיווחו כי השיר משמש כלי פרקטי להרגעה ביומיום, וכי תהליך היצירה המשותף (בייחוד במפגשי יום שישי בהם נכחו שני ההורים) חיזק את הזוגיות והקשר לתינוק.
DSC06094
DSC07324

דברים שלמדנו בדרך

  • יתרון המודל המרוכז: הורים לתינוקות מעדיפים תהליך ממוקד במפגש יחיד על פני התחייבות ארוכת טווח. הפורמט של "מרתון" יום שישי אפשר ניתוק מהשגרה, הגעה של בני זוג, והתמסרות מלאה לתהליך היצירה.
  • כוחה של קהילת מוזיקאים: שילוב מוזיקאים ותיקים (בוגרי הפיילוט) בגיוס והכשרת המוזיקאים החדשים בשיטת "חבר מביא חבר" הבטיח שמירה על איכות הפרויקט, יצר מחויבות גבוהה ושימר את הרוח הייחודית גם כשההיקף גדל משמעותית.
  • אופני הגעה לאוכלוסייות שונות: באוכלוסיות מוחלשות ובחברה הערבית, פרסום בקבוצות וואטסאפ ורשתות חברתיות אינו מספיק. כדי לייצר השתתפות בקהילות אלו נדרשת עבודת שטח, תיווך אישי דרך דמויות מפתח ("שגרירים") ובניית אמון מקדימה, ולא רק הנגשה גיאוגרפית.
  • המרחב הפיזי כחלק מהחוויה: בפריסה רחבה במרכזים קהילתיים שונים, יש לוודא מראש קיום חללים המאפשרים אינטימיות, שקט להקלטה ופרטיות. הסביבה הפיזית משפיעה דרמטית על יכולת ההורים להיפתח רגשית וליצור.
  • איזון בין כמות לאיכות: האתגר המרכזי בהרחבה הוא לא להפוך ל"פס ייצור". השמירה על יחס חניכה אישי (מוזיקאי אחד לכל זוג) היא קריטית להצלחה ולחוויה, גם אם המשמעות היא עלות גבוהה יותר למשתתף או הגבלת מספר המשתתפים בכל סבב.

הפרויקט נוצר והופעל בשותפות עם